תפילת העשירי בניסן

הלילה - היום - הוא עשירי בניסן. באותה שנה, לפני יותר משלושת אלפים שנה, במעמקי גלות מצרים, נפל יום זה בשבת - שבת שנקראת מאז שבת הגדול. ומאז המוקד עבר לשבת, שבת שלפני פסח, והתאריך איבד את מעמדו. אך באותה שנה זה היה דווקא העשירי בו, ונראה היה ששבת הוא המקרה, והעשירי הוא המרכז.וביום זה נצטוו בני ישראל לקחת את השה, קרבן הפסח העתידי, ולקשור אותו לביקורת. ארבעה ימים היה צריך להחזיק אותו, להתבונן בו, ובעיקר להתכונן ליום השחרור - שחרור ממצרים, מדרכי החיים של מצרים, מהאלילים של מצרים, מהשליטה של מצרים עלינו. יום החרות.והמדרש מאיר לנו את הקושי הגדול, את המאמץ הגדול שהיה כרוך בתנועה זו. 'משכו וקחו לכם צאן: משכו ידיכם מעבודה זרה, וקחו לכם צאן של מצוה'. הפעולה הזו - של למשוך את הידים, להכריח אותם לקחת כיוון חדש - דרשה עוצמות נפש פנימיות. גם אם ידענו כמה אמיתית התנועה הזו, גם אם האור היה ברור אחרי כמעט שנה של מכות על מצרים - מכות של 'נגוף למצרים ורפוא לישראל'. גם אם הראש מבין שחירות היא כל השאיפה שלנו, הלב והידיים עדיין מתקשים.וגם עכשיו, שלושת אלפים שנה לפני, בבחינות המצרים שלנו, עדיין דרוש מאמץ גדול. כי גם היום תקועים אנו בעבדות עמוקה. כל אחד לפני בחינתם כבולים בחבלי עבדות אישיים, שבהם הקול הפנימי איננו מתגבר, הדיבור והנפש ממנו הוא בא הוא בגלות. ולפעמים מרגישים אנו, כמו המצורע בפרשה שמחכה לשחרור, שהדבר היחיד שנוכל לומר הוא - 'טמא טמא'. לכולנו יש עוצמות של שלשלאות על נפשינו. משוועים אנו לחירות, אך מתקשים להאמין לו, כמו עם ישראל במצרים, כאשר הגיע רבינו הגדול לבשר על הגאולה ולהנחות לנו דרך החוצה, לא יכולים אנו לשמוע.השנה כמובן מרגישים אנו את המחנק גם ברובד של הכלל. פיזית ומילולית, חלקנו באמת כבולים ואסורים בשבי, והשאר בשלשלאות הדאגה והגעגועים אליהם ואל שחרורם. וכולנו תחת חבלי אי-הוודאות, מקווים ומתפללים, בציפייה ולעתים בחרדה. ואופפת עלינו גם עננת המתחים שבינינו, שלעתים נדמה שלעולם לא נצא מהכעס והתסכול.אך היום כמו אז, הקול של הצדיק הגדול, מהדהד את קריאת אלוקינו, קורא לנו שוב - 'משכו וקחו לכם'. עשו את המאמץ הגדול - שחררו עצמכם, עיזבו את החיבור אל האליליות, אל הפחד, אל הייאוש, אל חוסר האמונה, וקחו לכם צאן - צאן של ציפייה, של תקווה, של אמונה, של אהבה, של החלטה ברורה לתנועה קדימה ולא אחורה. והקול קורא בחוזקה, בידיעה של העוצמות המכבידות, של העבדות הקשה שליבותינו נתונים בה. תפילה יש בקול הזה, רצון יש בו, חיזוק יש בו, ובעיקר אמונה גדולה בנו שיכולים אנחנו.ואפשר וצריך להישען על האמונה הזו, להאמין גם כשאנחנו איננו מאמינים בעצמינו, לשאוב כוח במקום שאין לנו, להתפלל במילים שבאות ממעבר לכוחנו, ובעיקר לקבל החלטה - ללכת אחריו אל ארץ לא זרועה אך טובה מאד מאד.ובין אם נעשה זאת ביום העשירי בניסן, או בשבת הגדול, בין אם נוכל לקבל כוח מהתאריך או משבת קודש, מתפללים אנו, מבקשים אנו למצוא את הכוח בפנים - להגיע אל יציאת מצרים, אל החירות הגדולה, אל האור הגדול שאין אנו מבינים אותו, או מוכנים לו, אבל הוא שלנו לעד.רבונו של עולם תן בי, תן בנו כוח למשוך ידינו, ליבנו, רגלינו, חיינו אל החיבור האמיתי אליך, ומתוך כך תן לנו את האמונה והעוצמה לחוות ניסים גלויים ונסתרים, להשתחרר מהכבלים הפנימיים והחיצוניים שעוטפים אותנו, ולראות גאולה אמיתית, גאולה שלמה, בגוף ונפש ונשמה, במהרה בימינו.

שבת שלוםרז