שלשה יסודות עולם

כל האורות המקיפים, כל היסודות של הקיום, של נקודות קמאיות המייצרות את סדן נשמותינו – הכל נמצא בפרשת בראשית.  המפגש עם בראשית - הלימוד, השמיעה המחשבה עליה - מאיר לנו בכל הווייתנו.  ספרי פנימיות – זוהר ותיקוני זוהר ועוד – מתעמקים ומרחיבים עליה כי עליה מבוססת חיינו הגשמיים והרוחניים.  יש מרחב גדול עד אין חקר בה.  אבל במובן מסויים רחוקה היא ממנו.

ואז מגיעים לפרשת נח.  לחיינו אנו, לעולם שאנו קיימים בו ופועלים בו, העולם מתחיל בפרשת נח.  הקלקולים והתיקונים, הנפילות והגבורה, היכולת לסבול טראומות וחורבן ולייסד עולם אחריהם – אלה הם הסיפור של פרשת נח.  כמובן מעצם היותה בתורה יש בה גם מקיפים ואורות עליונים, מרחבים ואורות שאיננו משיגים כלל, אך העולם שאנו מכירים יסודו בפרשת נח.  ואפשר לומר – יסודו בנח עצמו.  נח הוא כפשוטו איש צדיק יסוד עולם. 

ובזמננו, עולם המלחמה וחוסר הוודאות, עולם שבו מושגי ה'תהו ובהו' חזרו להיות המושגים המנחים, מבקש אני לדלות מהפרשה הזו לימודים עמוקים.  כמובן שיש אין-ספור כאלה, וכל נשמה תפגוש את הפרשה הזו בדרכה.  אז בחיפושי אאיר רק שלשה דברים שנראים לי יסודות מהם אפשר לחיות בעולם המהומה והתהומות.  התובנה הראשונה היא אותה ברית שורשית עליה מושתתת העולם מאז נח.  'לא אביא עוד מבול לשחת הארץ.'  ישנם מקומות ורגעי הרס ומשבר, ישנם עולמות שבנינו שיתפרקו כמו מגדל בבל, אך יש ויהיה עולם אחרי הכל.  'הארץ לעולם עמדת' הצהיר קהלת שאינו מפורסם כאיש האופטימיות הבלתי-נגמרת.  מאז נח, בגלל נח, בזכות נח, העולם יעבור את הסערות. 

וגם אנחנו, עם ישראל, יודעים מהסיפור הארוך שלנו שכל הדברים הקשים בסוף מולידים הארות חדשות, בריתות חדשות עם ה', קשתות שמזכירות לנו בבת אחת את הנצח ואת החידוש.  השכינה יצאה איתנו לגלות, והיא תישאר איתנו עד שנחזור.  ובזה אפשר אולי להבין את התובנה שלֶמֶך הבין על בנו המאיר – 'זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו'.  ואחרי נח תמיד יש צדיק בעולם, ותמיד יש אור המזכיר שהעולם, ואנחנו בו, נשרוד ונתחדש. 

ונקודה לא מוכרת ומוסברת בפשט התורה, אך מודגשת במיוחד במדרש, היא יכולת הסבל של נח.  הוא היה אחד משלשה אנשים שראה עולם בנוי, עולם חרב, ועולם חדש בנוי שוב.  לעבוד, לשרוד, להמשיך לפעול ולהקים בניין חדש – אלה מצריכים מהנפש את היכולת לסבול ולחוות קושי בלי להישבר.  גם מעידתו של נח בכרם אחרי צאתו מן התיבה אינה יכולה לקחת ממנו את כוח העמידה שלו.  כח זה איננו רק יכולת מנטלית להמשיך, אלא אמונה עמוקה.  ואם רגע לפני המבול אפשר היה לתאר אותו, כפי שרש"י עושה, כ'מקטני האמונה', הרי שדבר זה שוב מתקטן אל מול הדיבור הכללי והעוצמתי הנאמר בתחילת הפרשה "את האלקים התהלך נח".  כל חייו הלך נח עם ה', בלי לעזוב לרגע, ואף חינך לפחות את בנו האחד – שם, שייקרא לימים מלכיצדק – להיות 'כהן לאל עליון'. 

וכח פנימי זה, שיסודו באמונה, הוא דבר שאי אפשר בלעדיו בעולם.  אולי לתקופות יש רגיעה בטירוף ואז אדם יכול לשוט על המים השקטים, אך הם אינם נשארים שקטים.  ואף ברגעים השקטים, משמעות החיים בלי כח אמונה, והיכולת גם להיות רגיש לכאבם של אחרים ולגלים העוברים על העולם אינו באמת אפשרי בלי אמונה.  וכך אפשר אולי להבין את הזיהוי שהזוהר הקדש עושה בין נח לבין שבת.  נח הוא שבת.  שבת- יום האמונה הפשוטה של עם ישראל – היא מקומו של נח בעולם, ואנו רוצים להתחזק ולהתחבר אליו היום יותר מאי פעם.

והאור השלישי של פרשת נח היא נקודת הברית.  אפשר לראות בפשטות שלמרות שברית מרומזת במילה בראשית, העולם של הבריאה הראשונה אינו עולם של ברית.  הוא עולם של חיפוש וגדילה, של גילוי ופריצה, אך הברית אינה נמצאת שם.  לעומתו, עולמו של נח כולו מבוסס על ברית – ברית בין הקב"ה לעולם, לאדם, וברית בין אדם לחבירו.  לנקודת ברית יש הרבה ביטויים, אולי המפורסמת בהם היא יסוד התחייבות.  אך בשורש הברית ישנה אהבה.  כך היא ברית בין ידידים, כך היא הברית בין איש לאשה, בתוך המשפחות, שמוזכרות לראשונה בפרשת נח, וכך באמת היא הברית בין ה' לעולם.  אורו היסודי של נח הוא 'ונח מצא חן בעיני ה' ', ואור זה מוליד את קשר הברית ביניהם.  ואולי אפשר להבין שבעומק הקיום האנושי והעולמי נמצאת האהבה – אהבה אמיתית שמתבטאת בברית, במוכנות להתחייב, במוכנות למסור את רגשותינו וגופינו למען משהו או מישהו אחר. 

ובכוח שלושת האורות האלה – האהבה, האמונה שמולידה יכולת לעמוד חזק ולסבול את מה שצריך בשבילה והידיעה בנצחיות העולם, זכה נח להקים עולם, לבנותו אחרי המבול, ולראות את משפחת האנוש קמה לתחייה אחרי חורבנה.  וכך בעזרת ה' גם אנחנו נזכה לבנות הריסות, לראות עולם בנוי מחדש, בצורה חדשה, עם ברית ואהבה בינינו, ובאמונה גדולה שכל הסבל והקושי והכאב הינם רק תחילה של אור גדול.

שבת שלום

 רז