עיבורו של פנחס

ב"ה

פינחס.  הוא אדם אחד.  אך יש בו כל כך הרבה יותר מעצמו.  מעשה אחד של קנאות שלו הציל את כל עם ישראל.  על פי דוד המלך – הוא האיר את אור התפילה – 'ויעמד פנחס ויפלל'.  בזכות פעולה אחת, מלאת מסירות נפש וטוטאליות, הוא זכה לברית שלום ולברית כהונה.  יתכן שהוא האדם היחיד אחרי אהרן ובניו שנהיה כהן באמצע חייו.  (כי הכהונה עוברת בלידה, בירושה, בגֵנים, אך פנחס נכנס ע"י מעשה).  ולפי המדרש פנחס זה אליהו – שעלה בסערה השמימה בחיים, ולא מת אף פעם. 

ובתוך כל אלה מופיע עוד רעיון, שכבר פותח שער גדול לכולנו.  כי על פי הזוהר והכתבים הקבליים, באותו רגע שפינחס לקח את הרומח בידו ומסר את עצמו במעשה ה'קנאות' שלו, נתעברו בו שתי נשמות טהורות אבודות שחיפשו תיקון בעולם – נדב ואביהוא.  ונשמותיהם מלאות התשוקה העליונה לקודש, אך חסרי תיקון במעשה, שנלקחו באש ביום הקמת המשכן, נכנסו לגופו של פנחס דווקא ברגע שעשה מעשה הפוך מהכניסה לקודש קודשים – מעשה הדין והרג של זמרי וכזבי.

 בנוהג שבעולם, כהן הוא איש אהבה וחסד.  כל עבודתו היא חיבור בלי שיפוט, לכפר על עם ישראל מכל חטאיו.  ומתוך כך, כהן שהרג נפש לא אמור לעלות לברכת כהנים ויש שאלה עמוקה על יכולתו לשרת בקודש.  אך ברית כהונת העולם שזכה בה פנחס מעידה שדווקא מעשה זה הכניס אותו אל הקודש, ואולי אפילו לקודש הקודשים. (כי נראה שכשנכנסו עם ישראל לארץ הוא היה הכהן הגדול, אחרי אלעזר.)  הוא דקר את זמרי וכזבי "אל הקבה", ובכך הגיע ישירות אל הקב"ה.  ותנועה זו מילאה צד של נדב ואביהוא, נתנה לנשמותיהם לסיים את תיקונם בעולם. 

ובכך ביחד עם נשמתו, התעבר גם שמו של פנחס, ובתחילת הפרשה שמו כתוב פינחס עם י'.  וברמז אפשר לומר שהכתיב המלא מבטא את המילוי הגדול שקרתה בנשמתו.  פתאום התגלתה אצלו מדה של מועט המחזיק את המרובה, הכלי הגדול שיכל להחזיק יותר מעצמו.  ובעצם דבר זה הינו פתח גדול גם לנו, לראות דרכים בהם אפשר לנו להיות גדולים מעצמינו.  המושג של עיבור נשמה אולי אפשר להבינו בהרבה דרכים, אך נראה בפשטות שלפעמים נשמה מזמינה לתוכה כוחות שהם מעבר ליכולתה הטבעית, ומשלימה היא בזה לא רק את ייעודה עצמה, אלא גם ייעוד של עוד נשמות.  האדם ממלא תפקיד שאינו רק אישי שלו, אלא פועל למען כלל, או פרטים אחרים בעולם, ובמובן מסויים מגלה שהאדם הוא באמת מעבר לעצמו. 

והי', אות הקדושה של העולם, נכנסת לנשמת פנחס, ונותנת לו חיים ארוכים ביותר, קדושים ביותר, עמוקים ביותר, והיא קוראת לנו בכתיבתה הגדולה (כי בספר תורה הי' הזו נכתבת גדולה יותר מי'-ים אחרים).  מבקשת, מפתה, מציעה לנו האות הזו, לגלות פנים בתוכנו מעבר למה שחשבנו שאנו יכולים.  לפעמים הדבר יתבטא במסירות נפש גדולה כמו פינחס, ולפעמים הדבר יתגלה בהתעלות רוחנית, כמו בנותיו של צלפחד, עליהם מעיד הפסוק ש"כן דוברות בנות צלפחד" – 'מלמד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה'.  בתורתן, חכמתן, צניעותן ועזותן כאחד, גילו הן צד של התורה שאמנם הקב"ה ידע עליה, אך לא גילה אפילו לעבדו הנאמן ביותר. 

ולפעמים ה'מעבר' שמתגלה באדם דווקא מאיר בנקודת חיבורו אל אנשים, כמו יהושע שכל יסוד בחירתו שכמנהיג ישראל להחליף את משה היה שהוא 'יודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד'.  הוא היה, ביחד עם כל גדולתו הרוחנית, אדם שידע לפגוש כל אחד ואחת במקומם, לעבוד וללמד ולגדול איתם.  גם זוהי התעלות מעבר לגבולות עצמו. 

כך הם גם המוספים של החגים והשבתות, ביטויים לכוח הנוסף, הנשמה היתרה של הימים האלה.  יש בהם 'ערך מוסף', מעבר למשמעותו של יום רגיל בעולם.  וכך כולם הם מיוחדים ובו בזמן הם 'על עולת התמיד ונסכה'.  הם אינם שונים ומתפרדים מהקבוע והרגיל, אלא יש בהם משהו נוסף. 

כל אלה הם אורו של פינחס, לוי שנהיה כהן, קנאי שהפך איש שלום, אש הדין שהפך רחמים, לוחם שנהיה מבשרו של משיח.  וכמו פינחס, גם בנו טמון כוחות כאלה, כל אחד ואחת לפי סיפורם ודרכם, אם רק נהיה מוכנים לפעול בעוצמה באמונה ובאהבה, כמו שהוא עשה.   ובימים טרופים, ימי מגפה ומלחמה, ימי התפרקות וקושי, ימים שאין ידוע מה ילד יום, ואיזה עוד כאב יוכל לנחות עלינו – דווקא בימים כאלה הכוח של פינחס יכול להתעורר.  וכאמור, דרך הכוח הזה להתבטא הוא מגוון ומשתנה, אך בשורש כל הביטויים הוא הפתיחות להיות מעובר נשמה, לתת למשמעות עמוקה ורחבה מעצמי למלא אותי, להנהיג אותי, לדחוף אותי לפעול לא רק למען עצמי, אלא למען אחרים, למען הכלל. 

וזוהי תפילתי האישית על עצמי, ועל כל אחד ואחת שמוכנים להתעבר – אנא ה' מלא אותנו רוח גדולה, שתדע להלוך בעולם כנגד כל אחד, שתדע להתעלות ברגע האמת, שתדע לבשר בקול גדול על הגאולה, ובעת הצורך להילחם למען עם ישראל, ובזכות פינחס הוא אליהו, ובזכות כל הצדיקים האמיתיים שהיו מוכנים להתעלות ולהיות מועט המחזיק את המרובה, נזכה גם אנחנו לחיות כך ולהביא רחמים על עם ישראל.  בעזרת ה'.

שבת שלום

 רז