מכתב פתוח לשרה אמנו

כמו שישעיהו אמר, מנסה אני להביט אלייך, לראות הצור ממנו חוצבתי, חוצבנו.  וכמו תמיד, המבט הזה ממלא אותי יראה ועוצמה.  צור את באמת.  כוננת אותנו, עם ישראל, ונטעת בנו את גבורתך.  אתם – את ואברהם אבינו – הראיתם מה זה עוצמה של אדם, מה נשמה יכולה לעשות, להפוך, להאיר מבלי להתעלם מקושי כלל.  ולא רק שהארתם את זה בעולם, הנחלתם את המהלך לנו, שאין אחד מישראל שיוכל לומר 'אי אפשר'.

תיקנת את המוות כל כך.  לא רק שהקבר שלך הוא מקום שורשי לנו, יסוד החיבור בין עולמות, פתח לגן עדן, אלא שפעלת ופועלת את בעולם הרבה אחרי לכתך לקברך.  תיקונים פעלת עם הגר, עם ישמעאל, ומתפללים אנו שתוכלי לעזור לסיים את התיקון שנראֶה כמו בשאר הדברים שמעשה אבות סימן לבנים:  ישמעאל עשה תשובה והתחבר שוב ליצחק.  וניחמת את יצחק כאשר הופעת שוב בתוך רבקה.  ובעיקר מוציאה את אותנו כל פעם מן הפחד של המוות.  הרי מותך נקרא 'חיי שרה', ויודעים אנו שצדיקים, וכל מי מחובר אליהם, במיתתם קרויים חיים. 

גילית לנו שזוגיות יכולה להיות שלמה גם כשיש מתחים, כשיש מחלוקות.  תיקנת כך את אדם וחוה, שבסופו של דבר קבורים לידכם, אך גם קבר זה מאיר רק בגללך.  ידעתם – את ואברהם – איך להיות נשואים, להיות ביחד וגם שכל אחד מכם יהיה לו/לה את מקומם המיוחד.  וזכית להיות אשת האיש הגדול, שלא פחד להיות עומק מול כל העולם, וגם ידע לתת לך את מקומך המיוחד, את פרשתך.

ונתת לנו גבורה אמיתית – לדעת מתי צריך לעשות דין ופירוד למען האמת, למען השלום.  ידעת להיות אמא אמיתית שלא רק אוהבת ומגדלת את בנה, אלא מגינה עליו.   נלחמת עליו, אבל בסוף גילית שזה לא רק בשביל יצחק, אלא גם באמת לטובת כולם.  אלה חייך – כולם שוים לטובה. 

והיית המגדלור של העקרה שיודעת להתפלל.  אחרייך באו עוד בעם ישראל, אבל היית הראשונה.  ומסע דרכך עד ללידה הגדולה, הקשיים, הנסיונות, המתחים והצחוק, הודיעו לנו – לנשמתינו פנימה – שאין ייאוש בעולם כלל, כי 'היפלא מה' דבר?'.  צחוק עשה לך אלוקים, וכולנו יודעים לצחוק בזכותך.

וגם את הכאב לימדתנו.  רגעך האחרון, הגדול מכולם, היתה הארה שכיום אנו צריכים אותה יותר מתמיד.  איך לומר להקב"ה שהעקידה היא נפלאה, אבל אמא לא יכולה לסבול את זה.  אמא אמיתית, כמו השכינה, אינה מקבלת את ההסבר – בזכות הייסורין תזכו ל... . והתפילה העולה בלב כל אמא (ובן) יהודי הוא באמת – אל תקח את הנער, את הנערים.  כן זה יהיה קדוש ונשגב, כן בזכות מסירות הנפש אנו נחיה, אבל יש דברים שהם קשים מדי.  וגם זו לטובה, גם מידה זו של לתת את החיים בשביל הילדים, בשביל הבעת הקשר, לומר בכנות אמיתית – "אני מתה עליך, בני".  ומתוך כך כולנו יודעים, בעומק נשמתינו, שיש אהבה שהיא גדולה מהחיים באמת.

את רוח הקודש שלך אני רוצה לשאוב, את הקשר הגדול עם ה', עם השכינה, עם האלוקות בעולם.  וכמו שהאיר לנו הזוהר, היית מוכנה להקשיב ולשמוע פתח האוהל.  חיפשת לגדול, לצמוח, להגיע לדרגה חדשה.  ומתוך כך ה' בירך אותך בנס גלוי – בהולדה שעוברת מעל הגבולות הקודמים.  לא רק שוין לטובה הם שנותייך, אלא שוין לגדילה, להתפתחות, להתקרבות, לאור. 

וכל זה אני כותב לשבחך, למרות שבאמת בעומק לבי רוצה אני רק להרגיש אותך, אמנו, לקבל לתוכי את אורך ואהבתך, והאמונה הגדולה שהלכתם איתה כל ימי חייכם.  מביט אני אלייך ברצון, בערגה, בבקשה.  אנא ממך אל תעזבי אותי, אותנו, כי לא היה זמן שהיינו צריכים אמא לביאה, גיבורה, נביאה, מלכה, שרה על כל העולם, כמו עכשיו.   תחינה גדולה יש לי אל ה' – שיחבר אותנו לא רק בעומק העומקים אלא במודע ממש.  ומתפלל אני שאזכה פעם לחיות את חייך – חיי שרה.

בעזרת ה'.

שבת שלום

 רז