לקבל את התורה – נסיון ראשון

רציתי לכתוב שיר לתורה.  הרי בכל פעם שהיא מופיעה, שאני פוגש אותה, מתחדש משהו בתוכי.  באמת היא אינה אחרת ממני, אלא אני בתוכה, הוא יתברך הסתכל בה וברא את העולם.  יסודה בעשרת הדברות, יסודה ב'אנכי', כלולה היא בתוך ה-א' הראשונה.  ועם כל זאת פוגשת אותי כאן ועכשיו, בתוך המציאות הלא-שלמה והמבולבלת שלי. 

רציתי לכתוב מכתב ליתרו, מכתב תודה.  פתח הוא את השער לכולנו, שלא יהיה משה רבינו יושב לבד עם התורה, שנדע שאפשר 'לייתר פרשה בתורה', אפשר לחדש, אפשר לבוא ביומך הראשון בתורה ולומר "לא טוב הדבר אשר אתה עושה", אפילו לרבינו משה.  ואפשר להסתובב בכל העולמות הרוחניים, הטמאים והרחוקים בעולם, ולומר בפה מלא – 'ברוך ה' '.

רציתי לכתוב מאמר שלם, על מתן תורה, על עשרת הדברות, על גדולת הצדיק ואמונה בתורה מן השמים.  רציתי – ונבוכתי.  ראיתי את טענות העם – ויודע אני שלא הייתי עומד באות אחת, והם עמדו בשתי דברות שלמות.  חוו הם את מעמד הר סיני, ואני – אולי רק נשמתי היתה שם.  ישנו העם, היו צריכים את משה רבינו כדי להעיר אותם לתורה.  וספק גדול יש לי אם הייתי מתעורר. 

קול שופר חזק היה שם, ויש לי רק כיסופים לשמעו.  ראו הם את הקולות, קול גדול מחריד ומחוקק בלב.  ואני הקטן רק בקלישות מדמיין, מחפש מלים שבורות כדי לשׂבר את האוזן, לשׁבר את הלב.  ונשארת לי רק האמונה – יהודי אני אז בוודאי הייתי שם, קורא אני ומגלה כי לבי ער. 

לקרוא בתורה, אמר הרבי, זה לקרוא לקב"ה בתורה, שהיא כולה שמותיו.  ומשם יודע אני שיש לי פתח להתחיל.  כי תמיד אפשר לקרוא, תמיד אפשר לרצות, תמיד אפשר לזכור כי התורה היא אמת – א'מ'ת', ראש תוך סוף, מגיעה מגבהי תחילת האצילות ואף לפניה, ויורדת את לסוף העולם המגושם והשבלוני שבה אני מברבר. ואם כן, אז ריחוקי רק מעיד על גדולתה, שהרי היא מגיעה גם אליי. 

אמרו חז"ל – דברי תורה עשירים הם במקום אחד, ועניים במקום אחר, כך שאפשר תמיד ללמוד ממקום למקום כמו הצדקה שמושיטים העשירים לעניים.  ואין עניות אלא מדעת, ואם כן עניותי ניכרת.  אך כנראה שיש דברי תורה, הארות שיאירו גם לי במקומי במרתפי המוחין דקטנות.  אם רק אזכה למצוא את העשירים ההם.

רציתי לכתוב ספר, כמו שיקוף של ספר התורה, להאיר את אורה כלבנה לשמשה.  רציתי לפתוח את הפה ולהגות באמרי שפר.  אך מתברר שדווקא אחרי מתן תורה – לא איש דברים אנכי.  ואף על פי כן 'אנכי ה' אלוקיך' מהדהד גם בי. 

רציתי לומר הרבה, לכתוב הרבה, לבטא עד אין סוף את אהבתי.  אך חוסר היכולת דווקא מעורר אותי לזכור – אם אין סוף, אז אין אני בסוף.  והריני רק נמצא שוב ברגע אחד של התורה, במפגש אחר, עמום אך מצלצל עמוק.  כי גם יתרו בא אליה מרחוק מאוד, וידע לשמוע את קולה ולהגיע אליה.  ובכוחו אבוא גם אני, על כנפי נשרים, או על גבי חמור, או נגררבעבותות חיובה.  איך שלא יהיה, התורה הראשונה של התורה היא שיש תמיד אור ותקווה ושכולנו כלולים בה.

אז מבקש אני, לא בשיר ולא בספר, לא במליצה גדולה או בשטף ההשראה, מבקש אני בצורה הכי פשוטה:  אנא ה' זכיני לקבל את התורה, וזכיני להתחדש בה, זכיני לשמוח בזכותי, ולהתייצב גם אני בתחתית ההר, כאיש אחד בלב אחד עם כל אחיי ואחיותיי, ולומר בפה מלא – 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע'. 

ויום אחד אגלה אותה בתוך לבי.

שבת שלום

 רז