כוחה של פרשת כי תבוא

ובאמת נראה, לטוב או למוטב, ששנה זו תהיה אחרת.  כבר השנה האחרונה נראתה שונה לגמרי, והנה השנה בסופה מביאה עוד ועוד חידושים, נפלאים ונוראים.  ותפילתינו היא שחידוש השנה יביא איתו בשורות טובות יותר, שההתחדשות שנראה תהיה מהותית ועמוקה, שהלב שלנו – הפרטי ושל כל עם ישראל - ייפתח ממש למעלה ולמטה, ולא ע"י כאב וחולי וייסורים רעים. 

כי הגענו השבת לאותו רגע בשנה שחז"ל כיוונו כתיקון של כל השנה.  קבעו לנו החכמים ששבת שניה לפני ראש השנה נקרא את פרשת כי תבוא – פרשת הקללות והתוכחה, פרשה שבה כל הדין מתגלה בכל כאבו וקשיו, פרשה שבה רשימת הקללות היא ארוכה פי שנים מפרשת בחוקתי, ופה לא נשמע סוף טוב, אלא תלויים אנו בגלות, ואפילו לעבדים לא קונים אותנו. 

והחכמים זכרונם לברכה רצו שנקרא זאת ממש לפני ראש השנה.  הדבר לא נעשה מייאוש, לא מתוך עומק המוסר והדין, לא כדי לקבל על עצמינו או להפחיד אותנו.  שלוש מלים פשוטות הורו לנו חז"ל שבתוכם גלומים אורות גדולים.  "תכלה שנה וקללותיה". 

אמירה פשוטה זו בגמרא מכילה בתוכה כמה אוצרות גנוזים ועמוקים שצריכים אנו אותם כמו אוויר לנשימה.  הראשונה היא שמוכנותינו לקרוא את התוכחה, את רשימת הקללות הקשות שבפרשה, היא עצמה מכלה את הקללות.  היכולת שלנו, עם ישראל, ובפרט הצדיקים והצדיקות שבנו, לעמוד מול כל המילים והאמירות הקשות – עצם עמידתנו היא כוח גדול ועצום.

אך כמובן העניין יותר עמוק.  ההבנה שקריאת התורה יכולה להמתיק את הדינים, שקריאת הקללות הופכת אותם לכלים מאליהם, מאירה בחוזקה את כוח התורה להפוך חושך לאור.  אנו רוצים לכלות את קללות השנה, את פגעי הזמן, ולהיכנס באור לשנה החדשה – אז אנו מאירים את אור התורה.  ואפילו דיבורי התורה שהם עצמם מבטאים את הדינים והקשיים, יש להם אור חזק מספיק כדי לשנות את המציאות מקושי לטוב, מאפילה לאורה.

 ובעצם שתי הנקודות האלה הם קשורים.  כוח התורה מפיחה בנו יכולת לשנות את המציאות בעצם שמיעתנו את דינם.  קריאת כל מילה בתורה, והברית שאנו מבטאים בזה שאנו שומעים את כל הגותה – ממאיר עד למפחיד – יש בה מן האור של התשובה העליונה, תשובה מאהבה שהופכת זדונות לזכויות, ודינים קשים לרחמים גדולים. 

וכמובן עצם הברית עצמה, כפי שהיא קרויה בסוף הפרשה, היא הקשר הבלתי ניתן לניתוק בינינו לבין ה'.  היא חייבת לעבור דרך כל השדרות, להיות קיימת בין בטוב בין ברוע, בין באור ובין בחושך חס ושלום.  ובכך היא מבטיחה את האפשרות שבעוד רגע קט, בשנה החדשה, 'תחל שנה וברכותיה'.

כי פרשת כי תבוא מלאה היא גם בברכות, ובמצוות מאירות.  וקביעת הקללות לפני ראש השנה קובעת את הברכות ביחד איתה.  אך בניגוד לברכות, שיש בהם פוטנציאל להתקיים לעד, קללות סופן להכלה.  במוקדם או במאוחר הקללות נגמרות, וגם אם המעבר בתוכם הוא קשה, הוא זמני.  אך הברכות יכולות להישאר, להמשיך ולגדול, כי הן נוגעות במציאות של הארת ה' בעולם שלא בהסתרה.

ובכך יש משמעות כפולה של קריאת פרשת כי תבוא בשבוע זה, כמעט ראש השנה החדשה – יש לה כוח להטביע בתוכנו את הטוב ואת הברכה, וביחד עם זאת לעבור דרך כל הדינים והקללות ולכלותם, להחליפם במתיקות האור של שנה חדשה. 

וה' יעזור ויאיר לנו איך באמת לכלות את הקללות, הן מבחוץ והן מבפנים, ולהפנים את כוח התורה ובריתה הגדול כדי שנגלה בתוכנו באמת את ברכותיה הגדולים. 

בציפייה וכליון עיניים להתחדשות גדולה שתבוא עלינו במהרה בימינו

שבת שלום

רז