היסוד הפשוט עבודת פסח

כל כך הרבה שמחה בנויה לתוך העבודה לקראת פסח.  הנקיון - במיוחד עתה בסופו - מאיר את הבית באור חדש.  הרגשת ביטול ושריפת החמץ כמעט ואינה יכולה להיות מנותקת מהעולם הפנימי.  והטבעת אור החירות מלפני אלפי שנים ביציאת מצרים עדיין מאירה היום - ואולי ביתר שאת מאז חזרנו אל ארצנו ותנועת גאולתינו.  ואם נוסיף את סיום המסכתות הנהוגות היום, על פניו כדי לפטור בכורות מתענית, אך באמת כדי להאיר את שמחת התורה לתוך חיי העבודה שלנו - הרי שאור השמחה בניסן הוא כפול ומכופל. 

ועם כל זאת הארת השמחה אינה אוטומטית, ונצרכת השקעה עמוקה בזה לקראת החג.  באדר אמרנו - משנכנס אדר מרבין בשמחה - ואז מפאת התוהו הגדול ברור היה שאת השמחה נצטרך ליצור אנחנו בריבוי שאנו עושים.  אך בניסן, בחודש האביב, היה נראה שהטבע עצמו מושך לכיוון ולא נוספה הנחיית תוספת שמחה בפירוש.  ובכל זאת ברור בחוש שהשמחה תלויה מאוד ברצון האדם.  מקרי החיים תמיד יכולים להעיק, לשבור את רוחנו.  ובעומק טבע הנפש יש משיכה להתנגד לשמחה  מפאת צמצומי החיים, וכאביו.  ובמיוחד בתקופה שכזו, כאשר השלמות אינה נראית לעין בשום מישור, ועם ישראל, עם כל גאולתו אינו מוצא נוסחה עמוקה לאחדות ולאמון שלמים.  המלחמה הארוכה, עם כל חטופיו, פצועיו, חלליו, וחוסר הוודאות שבו יכול להסתיר את אור ניסן - ויש אומרים בצדק.

אך עבודת השמחה אינה פוסחת על אף דור או פרט.  החיבור האמיתי לגאולת מצרים ולחג הפסח מתחיל (ונשלם) בנקודת השמחה.  כמו כל החג הזה, אין השמחה תלויה בהגעה אל נקודה מסוימת - יצאנו ממצרים ולא הגענו.  עצם היציאה היא אור גדול, ועוד לפני זה: עצם הגילוי של הקב"ה היה בתוך מצרים -'אני ולא מלאך, אני ולא שרף'.  את ההלל הראשון, את ליל הסדר הראשון, אמרנו עוד בבתי העבדות שלנו.  ודווקא חגיגתנו בלילה, עוד לפני הגיע שעת היציאה ממש, כפי שמבוטא בגמרא כ'אתחלתא דגאולה' היא אמירה שאין אנו תולים את השמחה בתוצאות, אלא בתנועת החירות עצמה. 

וכאן נוספת תובנה עמוקה על פסח שהיא ייחודית בעבודה הרוחנית היהודית.  קרבן פסח הינו גם קרבן ציבור וגם קרבן יחיד.  לא אכנס לכל ההשלכות ההלכתיות של הדבר, אך עניין זה מושך את השמחה איתו גם כן.  יש שמחה כללית - של הזמן, של החודש, של הגאולה, של העם היוצא מעבדות, של עם הנלחם על חייו - ומצליח.  יש הארה של חיבור האור האלוקי אל כלל ישראל, בכל הדורות.  ומתוך כך פגעי רגעי הזמן אינם יכולים להסתיר את האור הגדול, ובמידה מסויימת הארת החג אוסרת על העצבות בכל מצב שיהיה.  ועל זה נאמר על מי שהוציא עצמו מן הכלל - 'אלו היה שם לא היה נגאל'. 

אך אורו של חג הפסח אינו רק כללי.  'חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים.'  האור של פסח וקרבנו יורד לרמת הפרט.  יחיד שבמזיד לא מביא קרבן פסח חייב כרת, חיתוך רוחני מן הענף, כי יש לו או לה ריחוק אישי מן האור הזה.  ומתוך כך חייבים כל אחד ואחת למצוא את נקודת השמחה שלהם בתוך פסח.  נדרשים אנו למצוא את הארת עצמינו בגאולה הזו, את השאלות העמוקות שלנו, את ההבנות והכלים המתאימים לנו בתנועת היציאה הגדולה.  הקריאה לשמחה אינה רק תנועת ביטול עצמי, שמביא כוח גדול, אלא מחייבת גם למצוא את החירות הפנימית, את המקום שנוכל לומר בפה מלא - 'גם אני יצאתי ממצרים, גם אותי הוציא ה'!' 

ואולי הסוד הגדול של פסח הוא בחיבור בין השניים.  האור של היחיד לעולם לא יהיה מלא, בהישארו מנותק מן הלב הכללי.  אך גם החיבור לכלל לוקה בחסר, כי כל בית ובית, משפחה ומשפחה, חבורה וחבורה צריכה לחוות את הארתה המיוחדת.  כל נפש מתוך ששים הריבוא יקרה היא במיוחד, וכל אחד שאינו מתמלא בשמחה הוא כאב של כולנו. 

ואולי כך מוסבר הצורך לחוות גם כאב - מרור, חרוסת 'הטיט', טבילה במי מלח המזכירים את הדמעות, ואזכור עברינו הקשה:  'עובדי עבודה זרה היו אבותינו, עבדים היינו'.  כי בתוך כל אלה יש נקודה פנימית של נשמות קדושות.  ככלל יצאנו ממצרים, אך יש עדיין את הבנים שקשה להם להיות חלק מן הכלל, את החטופים שעדיין חווים שבי, את הנלחמים שמחרפים את נפשם, ואת הפצעים האישיים של כל אחד ואחת בסיפורם האישי.  אך אין אנו יכולים להסתפק בחוויית הכאב, אלא לעבוד פנימית (וחיצונית ככל האפשר) למשוך את השמחה אליהם, אלינו.  וכמו שאי אפשר לעשות ליל הסדר בלי שמחה, כך אסור להיות פסיביים בעניין השמחה.  צריכים אנו לחפש את הדרכים להאיר אותה, למשוך אותה, לחפש אותה, לכסוף אליה, כי היא היא יציאת מצרים ממש. 

וזוהי תפילתינו עתה בימי ההכנה האחרונים.  לפעול לנקות את החמץ, לחפש דרכי שמחה לכל עם ישראל - בכל שדרות המציאות שלנו היום - ולשמוח אנחנו על אף כל הצרות והקשיים.  'נתתה שמחה בלבי', אמר דוד המלך, ופתח פתח להבין שצריך סייעתא דשמיא גדולה בעבודה זו, והיא איננה מובנת מאליה. 

אנא ה', מקור האור השמחה, האר בנו שמחה גדולה - הן במציאות שאנו שרויים בה עכשיו, וביותר, האר בפועל ובלב את הארת הגאולה, שנזכה לראות יציאה אמיתית מכל המיצרים, ונזכה לבקש ולכסוף לגאולה שלמה ואמיתית.  תן בליבנו שמחה, ותן בחיינו שמחה - שמחה שנוכל לא רק להאמין בה אלא לחיותה, ונאמר לפניך שירה חדשה.

שבת שלום

 חג שמח

רז