בשלח תשפ"ה

אין מים אלא תורה.  אין מים בלשון יחיד.  אין דבר המטהר כמו מים, ואין מים רבים יכולים לכבות.  המים הם המשל שהוא גם יסוד החיים הבסיסי בלי משל.  והמים שנסתרים גם בתוך מרים, הלא היא אשת המים שנצבה כבר בתור ילדה על המים – לראות מה יקרה עם אחיה, משה, שמן המים משוהו. 

והמים להם חומה, מימין ומשמאל.  וחומות של מים, כפי שלימדנו רבי נחמן, צריך כוח מיוחד לעבור דרכם.  כי כאשר המים הופכים חומות, כאשר יש יבשה בתוך הים, כאשר המים יכולים לזרום גם מהסלע, ומרירותם הפכה למתיקות, מגלים אנו כי המים זורמים מסוף העולם עד סופו. 

ויש צד אחר של מים – של מריבה, של מלחמה.  יש מים רבים שמנסים לכבות, ומים מרים שבהם אי אפשר להבין טיפה של תורה.  ובמים שבעצמם חסרי כיוון, רק הקב"ה יכול למצוא בהם דרך. 

אבל באמת המים הם יסוד.  נסתרים או גלויים, מובנים או מפליאים, נערמים או זורמים, המים יהיו תמיד בשבילנו סוד של חיים.  כמו האמונה בעולם של סתירות, כמו המן (גימטריא מים) היורד מן השמים, כמו הלב הנשפך בתפילה, המים תמיד יהוו בשבילנו סם חיים.  תמיד יסמלו רוויה, תמיד יזרמו מעולם החכמה אל עולם הבינה והקשר.

  ותמיד כשיחסר לנו המים, כשנשב בצמא, הקב"ה ישמע תפילותינו, וימציא לנו סלע, צור חזק שבכוחו להוציא מים זורמים לנפשות עייפות. 

כי תמיד יש תורה, בין במלחמה בין בשלום.  וכשהולכים שלשה ימים בלי תורה, והתורה היא מרה, יש את עץ החיים שימתיק עבורנו את התורה, שנוכל לרוות את צמאוננו.  ואחרי כן יתחזקו הזרימות, ויפכו מים לכל שבטינו.  כי יש שתים עשרה שבילים במים, ושתים עשרה מעיינות.  לעולם התורה תהיה רב-גונית, מתאימה לכל שבט ולכל קבוצה. 

ובימים טרופים, כאשר נראה שהמדבר גובר, וכשיש אויבים מבחוץ ומבפנים, והשאלות מתרבות שמרפים את ידינו, כשהסלעים נראים חזקים ובלתי הפיכים, וכשנראה שהמים  מאיימים להטביע את כולנו, נלמד את ריקוד האמונה, את שירת הים, את צעקת הלב, עד ששוב המים יעמדו כחומה, וירוו את גרוננו במתיקות.

ונבקש את אותה בקשה יסודית, את אותה תפילה:  תן לנו מים ונשתה.

שבת שלום

 רז