אלה פקודי ניסן

יש התרחשות עכשיו – התרחשות רוחנית שלא כולם מודעים לה.  ראש חודש ניסן מתקרב.  ראש חודש ניסן שהוא ראש לכל החודשים, שהוא תחילת הוייתנו כעם, שהוא ראש השנה:  ראש השנה למלכים.  בהבנה של ר' נחמן, זהו ראש השנה להתחדשות המלכות, התחדשות התפקידים בעולם.  כולם נקראים לקבל את התמנותם החדשה לשנה. 

ותנועה זו מהדהדת בכל העולמות – מעולם המלאכים בעולם העליון עד להתחדשות הפשוטה שאנו רואים בטבע, בו כל עץ וכל עשב, כל פרח וכל פרי מוציאים שוב את עליהם כדי לבטא – הנה אני וזהו ביטויי.  וברגעים אלה, בהכנה שלנו לשבת פרשת החודש, ערב ראש חודש ניסן השנה, כשאנו רוצים לקרוא בתורה על אותה התחדשות ראשונה שקרתה לנו בעודנו במעמקי גלות מצרים, רוצים אנו גם לקרוא אל ה' בתורה, לבקש שהחודש הזה יהיה באמת התחלה וראש להתחדשות אמיתית שנוכל לראותה גם בחיצוניות. 

והארוע מתחיל בפנים אצל כל אחד, במלכות האישית שלו או שלה.  כי באמת לכולם יש מלכות, ולכל אחד ואחת מאיתנו יש תפקיד מאוד מסויים בעולם.  ככל שנהיה מודעים יותר לתפקיד הזה, נוכל להיכנס יותר בשלמות לנעלי המלכות ולעשות את תפקידנו בנאמנות ובכוח יותר אמיתי.  זוהי המוכנות שאנו מצפים ו/או נדרשים אליה עכשיו, בשבת זו, בתפילה לראש חודש ניסן.

ועניין זה מאיר ביתר שאת בתקופות כאלה, של תוהו וחוסר וודאות, של מהומה וחוסר יציבות.  כל התערערות, השמטת קרקע מתחת לרגלינו הינה באמת הכנה למלכות חדשה, הארה שסדרי העולם שהחזיקונו עד עכשיו כבר אינם מספיק גדולים וחזקים.  ועם כל החוסר בהירות והחששות, באמת דבר זה מסמן רגע של שינוי.

 כך היה לפני אלפי שנים במצרים, כאשר לקראת סוף המכות נודע לנו בבירור אופן וזמן יציאתנו ממצרים.  ועם כל השמחה שדבר זה אמור היה להביא, היו גם רגשות אחרים, פחדים, חוסר ידיעה.  עומק הארת הגמרא שמילת 'בחצות' הוא דיבור שרק הקב"ה יכול לדעת, ואפילו משה רבינו היה צריך לומר "כחצות הלילה" כדי להאיר את זמן מכת בכורות באמת מדגישה שגאולה, שינוי, חירות הוא דבר בלתי נודע גם כשמבשרים עליו.  לא רק הזמן אלא גם המשמעויות של הגאולה רק יתגלו לאחר זמן.  וכדי לצאת צריך להחזיק חזק באמונה, בתקווה, בציפייה.  זה היה נכון אז, וממשיך להיות נכון תמיד בזמני ערעור והתפרקות.  נקראים אנחנו להאמין, להחזיק באחיזתנו בנצחיות של עם ישראל, של התורה, של הקב"ה. 

וראש השנה זה – למלכות ולמלכים – הוא לא רק עניין פרטי, אלא הארה ותפילה לכלל, לעם ישראל, לעולם גם כן.  ואין תקופה זכורה שבה משוועים אנו למלכות אמיתית, למנהיגים חדשים, להארת השינוי שיחול גם על אלה שמובילים אותנו בכל המובנים כמו עכשיו.  יש פתח ותפילה חזקה עכשיו שתהיה התחדשות לכוח ההשפעה, שעוצמתה וכיוונה יאיר מחדש את שורשה.  כי הלא כל המלכות נובעת היא מהמלכות האלוקית, וממלכות הצדיקים האמיתיים אותם בירך ה':  צדיק גוזר והקב"ה מקיים.  וכמאמר הזוהר – 'מלכות אין לה מעצמה כלום'.  היא שיקוף חזק ועמוק של משהו שבא מעבר לעצמה.  וככל שהמלכות יותר אמיתית, כך היא יותר בעלת ענווה, ומתוך כך יותר משפיעה ממקור עליון. 

זוהי אמת תפילתינו עכשיו, בפרשת החודש, לקראת ראש חודש ניסן. האר בנו מלכות אמיתית, הן באופן הפרטי של כל אחד ואחת ממנו - שנזכה לדעת ולכוון את כוחותינו להשפיע את מלכותינו באופן הטוב והנכון בעולם - והן במובן הכללי, שנזכה להנהגה ומלכות אמיתית ומכוונת, שכל מעייניה יהיו מושקעים בטובת הכלל והעולם. 

והשנה התברכנו שהדברים פוגשים את פרשת פקודי – שגם היא מדברת, כפי שהזוהר הקדוש מלמד, על השפע הגדול שהתכנס אל מרחב המשכן ומשם קיבל כל חלק במשכן את 'פקודיו', את שפעו ואת תפקידו.  פקודי המשכן נבעו מתרומותיהם של כל נשמה מישראל, אך התכנסותם אל מקום החיבור של כל החומרים והמתנות פתחה שער לשפע גדול, שכל חלק במשכן יאיר מלכות אחרת, תפקיד אחר.  אלה פקודי המשכן.  מתפללים אנו לחוות שוב את הזרימה הזו, את השפע הגדול שיוכל לנבוע מאותו מעיין שייצא מבית ה' וייכנס ללבינו, להאיר בכל אחד מאיתנו את מלכותם האמיתית. 

ובציפייה גדולה, ברצון ותקווה אמיתיים, בהארת התורה שנקרא השבת, ובקריאה שנקרא אנחנו מתוכה אל מקור החיים כולם, נזכה להתחדשות אמיתית ומלאה בכל השדרות, הפרטיים והכלליים, עד שנזכה לחוות בצורה מפורשת – 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.  אמן כן יהיה רצון.

 שבת שלום

 חודש טוב

 רז